למה לא לפגוש את פלסטין?

תגית: Ben Blushi

ההכרה בפלשתינה על ידי צרפת ובריטניה מעלה שאלה יסודית על ערכי העמים.

השאלה היא, מתי מגיע לעם למדינה משלו?

בעולם יש עדיין עמים רבים שאין להם מדינה, אף על פי שהם נלחמו יותר מפלסטינים, למרות שהם החזיקו מעמד זמן רב יותר ממה שיש להם, למרות שהם לא כבשו אף אחד עם אדמה כפי שעשו ערבים פלסטינים במשך מאות שנים, ולמרות שהם לא יצרו ארגוני טרור שרוצחים ילדים משחקים בחצר.

ב-80 השנים האחרונות הפלסטינים עשו הכל רע.

הם היו האויבים הגדולים ביותר של המדינה שלהם.

ב-1947 הם דחו את הנוסחה של האו"ם להקמת שתי מדינות, פלישטינה וישראל ולכו למלחמת גרילה שאיבדו.

לאחר מכן הם חזרו למלחמה ב-1967 בעזרת מדינות ערב אחרות ונעלמו שוב.

בשנת 2000 נדחתה הסכם השלום של הנשיא קלינטון, שבמסגרתו הכירה ישראל ואמריקה במדינה הפלסטינית, ואם הם ייאספו דחייה פלסטינית, מתברר שישראל דחתה את מדינת פלסטין פחות מהפלסטינים עצמם.

לעבור מכישלון לפלשתינים בזבוז זמן, אדמה, כספים, חיילים, בעלי ברית ותקווה.

רק להסתכל על המספרים של צמיחה דמוגרפית בשני העמים האלה כדי להבין איך הם מתייחסים לעצמם.

ב-1947 היו לכל השטחים הפלסטינים 2 מיליון תושבים.

מתוך 1.4 מיליון אלה היו ערבים ו-600 אלף יהודים.

המספרים יורדים היום.

לישראל יש כ-5 מיליון תושבים, ולישראל יש 10 מיליון תושבים.

ב-80 שנה, ישראל, מדינה זו שנוצרה על ידי מהגרים שהגיעו מאירופה לאחר שנטבחו והופקעו על ידי היטלר, שנוצרה במדבר החקלאות המתקדמת ביותר בעולם, בנו את הצבא האינטליגנטי ביותר שראינו עד כה, היא המנהיגה הבלתי מעורערת בבינה מלאכותית, ויש לה כלכלה שמייצרת 600 מיליארד דולר בשנה, כמה פעמים גדולות יותר מאשר מדינות אירופאיות רבות כיום, שעושות את פלשתינה וכפליים ככל שאיראן אינה מכילה נפט תת-קרקעי.

בינתיים עזה וגדה המערבית, שבה 5 מיליון פלסטינים חיים, לא יכולים לעשות יותר מ-15 מיליארד דולר בשנה, וזה לפני המלחמה.

כשאתה מסתכל על המספרים האלה, אתה לא צריך להיות כלכלן, להבין מה אנשים עושים ב-80 שנה ומה אנשים אחרים עשו.

אבל זה לא נגמר כאן.

השוואת הסטנדרטים של הדמוקרטיה של שני העמים הללו היא אפילו כואבת יותר.

ישראל היא דמוקרטיה חזקה, יש חופש בעיתונות, רוב העיתונים נגד הממשלה, אנשים יוצאים כל שבוע במחאה, משרדי הפרלמנט, הבחירות מתקיימות כל ארבע שנים ובתי המשפט מחכים להדוף את ראש הממשלה בתפקיד, בחשד שאשתו קיבלה כמה מתנות יקרות.

מצד שני, הפלסטינים לא בחרו עשרים שנה.

ברגע שהצביעו, הם בחרו בחמאס, שכמובן לא יאפשרו עוד אפשרויות מהיום שבו לקח את השלטון.

השאלה היא למה השינוי הזה?

מדוע שני עמים חיים בארץ אחת, ניזונים מאותה ארץ, שותים את אותם המים, ושוטפו מים, שונים כל כך.

איך ייתכן שישראל תהפוך למעצמה כלכלית במשך 80 שנה, ואילו הפלסטינים לא יכלו לייצר דמוקרטיה או כלכלה באותה תקופה?

מי שרוצה להצדיק את הפלסטינים אומר שישראל מנעה מהם לפתח את הכלכלה והדמוקרטיה.

למרבה האירוניה נערכו הבחירות האחרונות בשטחים הפלסטיניים ב-2005, כשישראלים עזבו את עזה והותירו אותם לפלסטינים.

מאז הבחירות כבר לא נעשו, ולכן מוזר לחשוב שהפלסטינים הולכים לקלפי רק כשהם עסוקים.

כשהם חופשיים הם לא רוצים בחירות.

זהו משבר עזה האמיתי ששום הכרה לא יכולה לפתור.

חוסר היכולת הפלסטינית לשלוט בעצמו.

חוסר היכולת להכיר בדמוקרטיה ככלי משותף.

האם הפלסטינים ראויים למדינה בתנאים אלה?

האם צריך להיות אומה שבמקום מוסדות נבחרים תסכים להישלט על ידי ארגון טרור חמוש?

האם כל חמאס בעזה?

האם הפלסטינים אוהבים את חמאס?

למרבה הצער זה.

בשנתיים האחרונות מיליוני ישראלים הפגינו במלחמה, אך אף פלסטיני לא התנגד לחמאס.

צעירים פלסטינים שחצו את חוט ה-Thorn כדי להרוג נערות ישראליות בקונצרט מעולם לא שרדו נגד חמאס.

מי שהקריב את חייהם לטבח באזרחים חפים מפשע עלול לסכן את עלייתם נגד חמאס.

אבל זה לא קרה.

הפלסטינים אוהבים את חמאס

טרוריסטים, הם מכריזים על השהידים.

אין מפלגות בעזה, לא מנהיגים ולא קבוצות פוליטיות שמתנגדות לחמאס.

לפיכך, ההכרה ללא תנאי בפלשתינה היא פרס שהפלסטינים אינם ראויים לו.

אנשים צריכים לקחת אחריות על מעשיהם.

אלבנינו הביאו את הקומוניסטים לשלטון בהצבעה ובמשך 45 שנה לא עשינו דבר כדי להפיל אותם.

הקומוניסטים אנסו אותנו ופגענו באלימות.

אם, הרחק משם, הקומוניסטים האלבניים הפרו עם אחר, היינו אחראים באותה מידה לגרמנים האחראים להביא את היטלר לשלטון ולתת לו חיילים לכבוש את העולם.

כיום הגרמנים מכירים בשפל מוסרי וחיו עם ראשיהם, כשקולותיהם יצרו מפלצת.

אך הקריטריון המוסרי הזה אינו יכול להוציא פלסטינים.

חמאס הוא המפלצת שלו.

הם הוליד את הדגימה הזו ולכן חייבים להיות אחראים באותה מידה כמו הגרמנים.

בשם המוסר, יש להציב את הפלסטינים כתנאי להכחדת הדגימה שיצרו.

הפיסול של חמאס אינו רק חובתה של ישראל, אלא גם הפלסטינים עצמם.

הם שייכים להם לא לתת לילדים חיילים, הם שייכים לא לחסות את הטרוריסטים, הם שייכים לרוצחים האכזריים סוף סוף מהלב.

הפלסטינים חייבים לעבור תהליך של גירוש שדים, עליהם להוציא את השטן מהנשמות שלהם.

רק אם הם יעשו את המעשה האזרחי הזה, הם יכולים לזכות בזכות של מדינה משלהם.

לכן, טעות להאמין שפלסטין קשורה רק לישראל.

ממשלת ישראל עשתה טעויות רבות, צבאה הרג אזרחים חפים מפשע, נשים זקנים וחסרי אונים, כל כך הרבה אנשים מאמינים בצדק שהעונש ראוי למדינה הזאת הוא שיש להם שכנה כמו חמאס נושך כל יום.

ההכרה בפלשתינה היא עונש על כך שישראל הרגה ללא הפסקות, אך העונש אינו יכול להיות מתנה של מישהו אחר.

הפלסטינים לא ראויים למדינה לסלוח כי הם לא עשו שום דבר שמגיע להם.

הידע המערבי נמצא בסיכון ליצור גוליית חדשה בגבול ישראל, מדינה חזקה שמאיימת ונלחמת שוב ושוב.

אבל גוליית המיתוס הייתה פלסטינית, אף על פי שהוא לא ערבי, ואולי יש לו מפלצת שכנה היא יעד ישראל, שהיום הוא לא כמו דוד, הרועה העברי העני שהציל את עמו על ידי הרג גוליית.

הפלסטינים מכל השגיאות שלהם אומרים כי גוליית ודיוויד שינו את מקומם.

דוד חלש הוא פלסטיני, והגוליית הנוראה היא ישראלית.

עם זאת, הפתרון אינו נמצא באגדות מחזוריות.

המקרה של פלסטין כרוך לא רק בישראל אלא גם במוסריות של היום.

פלסטין אינה מוכנה לחיות יחד עם שאר העולם המתורבת.

זו הנקודה.

פלסטין לא מוכנה לחיות ביחד.

פלסטין אינה מוכנה לחיות כמונו.